ורדן:
נמחק לי הכול, באסה. האי-פאד לא מרחם. לחצת נמחקת. אופפפ. טוב, הנה. אני משחזר! הוא היה נער שוב. בבית חרושת. לא, זה היה נגריה. אהה מסגריה. נכון. היו כמה מסגרים, כל אחד שונה. הגיבור שלנו הלך למסגר הכי טוב. זה אני ממש זוכר. כן, כן, היה אחד שהזיע, אחד שגנח, אחד הלוך ושוב וההוא שלנו. מתולתל. והאפיון הנפלא- לא הייתה לו בעיה להצביע. אני קורא עוד פעם, אם כבר אז כבר. מערכת היחסים המאוזנת בין הנער לרתך מתקבעת מרגישה כבסיס מוצק להמראה להרפתקאות בחופשת הקיץ ובחיים. הנער שולט בשפה והבוגר שולט בכלי. לנער יש אבא שלו המחלקה הכי מסודרת והרתך יודע להסתדר
תמרה:
היררכיה
בתחתית הסולם – הערבים. מהשטחים.
"אתה לא מכיר אותם, אלה קרציות , ברגע שלא תשים לב יסדרו לעצמם
חושה מקרטונים."
הם מאיימים, אבל הם מחוץ למשחק. אם אתה רוצה להסתדר אתה צריך להבין את
הדקויות ביחסים בין מסגר א', מסגר ב', מסגר ג' ומסגר ד'. היהודים. להקשיב, להצטרף,
להבין כיצד זה שעכשיו הוא פועל הוא גם המאמן של הבן של זה שעכשיו הוא מנהל, כי
כולם שכונה אחת גדולה ומורכבת שבה צריך שיהיה לך איזה שהוא יחס לכדורגל. או לפחות
לסטנגה.
מה מגלה הנער ביומו הראשון לעבודה? שהוא צריך למצוא את מקומו המדויק, ושאביו,
שוב אביו, הוא מין אאוטסיידר במפעל הזה. אבל הוא, לעומת הערבים, לא מאיים, אלא
להיפך – מציל תמיד את מחלקתו ממכונות מקולקלות. את זה הוא עושה בעזרת המילים
באנגלית, שנשלחות לגרמניה.
וכך אנחנו מגלים שהנער, שיודע מה זה "ארכובה" אבל לא מצליח
להתאים אלקטרודה לראש הריתוך, ספג אולי את החיבה למילים מאביו. אביו שמשתעשע עם
הילדים בציון שמות הירקות באנגלית. בפרק הזה האב קצת פחות מאיים, ויותר מחנך. עולם
המילים הוא לא רק העולם שבחוץ, אלא גם העולם שבפנים. בבית.
אבל כנראה שגם על האב אפשר לומר את מה שנאמר על הפועלים הערבים – "מה
לא יעשו בשביל הגרוש וחצי שמשלמים להם".
סולם הדרגות מתגלה כשרשרת. האב הוא החוליה שסוגרת אותה סביב צווארו של
הנער.
עליונים ותחתונים, כולם חיוניים. גם לך נמצא תפקיד, אם תרצה ואם לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה